סא"ל פרופסור רפאל רוזין נולד בירושלים בכ"ד בטבת תרצ"ז, 9/12/1936, בן למינה ולשמואל. ב-1962 סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והתמחה ברפואה שיקומית במחלקת השיקום של ביה"ח הדסה בירושלים.
בפרוץ מלחמת ששת הימים נוכח משרד הביטחון בצורך הדחוף להקים מחלקה לנפגעי חוט השדרה. בהמלצתו של סר לודוויג גוטמן מאנגליה, מגדולי הרפואה השיקומית בעולם, הוחלט להקים את המחלקה ולהעמיד בראשה את ד"ר רוזין – חרף גילו הצעיר. זאת בשל ההערכה הרבה שרחש סר לודוויג גוטמן לטיפול המקצועי של רפי בפצועים.
ב-1971 גייס אותו צה"ל כדי להקים את המחלקה לנפגעי חוט השדרה בבית החולים על שם שיבא בתל השומר. בעקבות כך הוא נסע לשנת השתלמות במרכזים שיקומיים בחו"ל. במהלך הקמת המחלקה פרצה מלחמת יום הכיפורים, שבעטיה הגיעו למחלקה נפגעי חוט שדרה רבים. הצוות הרפואי הצליח לטפל בפצועים הרבים אף על פי שבזמן המלחמה פעלה המחלקה במבנים זמניים ובתנאים קשים ואף על פי שהציוד שהיה ברשותה היה חלקי ואף חסר.
באותה תקופה ניהל המהנדס דני ברק בתי מלאכה שונים במכון ויצמן שנתנו שירותים מקצועיים למדעני המכון. כשדני ברק חזר מהמלחמה הוא פגש בבית החולים תל השומר חייל משותק, שלא יכול היה להפעיל את הלחצן הסטנדרטי הקורא לאחות. דני בנה עבורו מתג חשמלי מיוחד שאפשר לו לעשות זאת. לאחר שדני פיתח כמה פתרונות דומים הוא נפגש עם ד"ר רוזין, שזיהה את הפוטנציאל הטמון בהיעזרות בבתי המלאכה שבמכון ויצמן. הקשר בין רפי לדני הלך והתהדק. גם רפי וגם דני, כל אחד מנקודת המבט ומהרקע שלו, הרגישו בצורך החיוני בהקמת מרכז לאביזרי עזר לנכים ולבני משפחותיהם.
מטרות המרכז, אופיו ומיקומו עדיין לא הוגדרו אז. בשלב מסוים נבדק אפילו הרעיון להקים אותו במכון ויצמן, אלא שאז הוחלט להצמיד את המרכז שיוקם לבית חולים. מיקומה הראשון של מילב"ת היה במרתף של בניין מחלקת השיקום, שרפי "החרים" למטרה זו.
בשנת 1976 התמנה ד"ר רוזין לראש אגף השיקום של בית החולים על שם שיבא.
בשנים 1985-1978 הוא כיהן כראש החוג לרפואה שיקומית וכראש החוג לריפוי בעיסוק. בתקופה זו הוא זכה לתואר האקדמי הבכיר 'פרופסור מן המניין' לאחר שערך מחקרים אקדמאיים רבים בנושא השיקום.
פרופסור רוזין טיפל בפצועי צה"ל, בנפגעי פעולות תגמול ותקריות גבול וכן בפצועי מלחמת של"ג. תוך כדי עבודתו בבית החולים הוא היה מעורב בפעילות שיקומית ארצית נרחבת בתחומים רבים:
(1) השתתף בוועדות שונות מטעם משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה, משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי;
(2) ייעץ בתחום של שיקום נכים בקיבוצים;
(3) היה שותף לחקיקת תיקון לחוק שעוסק בנגישות של מבני ציבור לנכים וחקיקת תיקון לחוק ביטוח לאומי בנושא פיצויים לעקרת הבית;
(4) יזם וקידם את ארגון הגג של הנכים;
(5) היה היועץ הרפואי של מרכז רקנאטי לטיפול בנפגעי ראש;
(6) כיהן כיו"ר האגודה הישראלית לשיקום.
רפי היה יזם וחדשן. הוא קיבל ואימץ רעיונות חדשים כדי לקדם את רווחת הנכים ואת דרכי שיקומם כגון: הכנסת טכנולוגיות מחשוב חדישות לטובת הנכים (וזאת כאשר המחשוב היה עדיין בראשיתו), תכנון אביזרים ומיכון המותאמים לצרכים המיוחדים של המטופלים, גיבוש גישות סוציאליות-ליברליות בשיתוף גופים ומוסדות כגון משרד הביטחון וביטוח לאומי והבאת קופים שאולפו במיוחד כדי לסעוד את המטופלים.
רפי ייחס חשיבות רבה לספורט הנכים בארץ ובמסגרות הבין-לאומיות וייצג את ישראל בוועדה הרפואית של אולימפיאדת הנכים. כמו כן פעל למען מתן מעמד אקדמי למקצועות הריפוי בעיסוק והפיזיותרפיה ויזם את הקמת בית הספר לפיזיותרפיה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, שבראשו עמד בשנים האחרונות לחייו, ובה בעת היה חבר המועצה המדעית של האוניברסיטה.
רפי כונה בפי מטופליו "האבא של הנכים" וזאת בשל סגולתו לשלב יכולת רפואית מעולה עם הבנה מלאה לצרכיו הנפשיים של המטופל. הוא הקדיש לכל מטופל ומטופל תשומת לב ודאגה, שחרגו בהרבה מעבר לטיפול גרידא. כל מטופל הרגיש שהוא המטופל היחיד שלו ושהוא מקבל את תשומת לב המקסימלית, דבר שתרם מאוד לתהליך השיקום.
רפי היה אדם טוב וישר מאין כמוהו והיה תמיד מוכן להסתכן במלחמתו בבירוקרטיה למען הנכים ולמען מטרות שנראו לו נכונות ומוצדקות.
חרף מגבלותיו הרפואיות הקשות רפי הוכיח בחייו, בעבודתו ובהישגיו את ניצחון הרצון והרוח על הקשיים שעמדו בדרכו. עם זאת בגיל 48 הכריעה אותו מחלתו. הוא נפטר בכ"ד בניסן תשמ"ח (14.4.1985) והובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו אישה ושני בנים.
בקרב מכריו זכור רפי כאדם אציל וצנוע, שאין כמעט שטח ברפואה השיקומית שלא תרם בו רבות, החל בטיפול מסור באדם הנכה ובמשפחתו, או הקמת והפעלת פקולטות מתאימות באוניברסיטה ועד ייזום והקמת מרכז המידע מילב"ת.
במותו הותיר חלל רב בקרב האנשים שעבדו עמו והוקירוהו ובעיקר בלב חוליו ומטופליו.
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=511066
קישור למפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור" שנערך על ידי משרד הבטחון בו פרק על פרופסור רוזין.